איך לכתוב רב מכר כשאתה מחליף חיתולים ומנהל ישיבות זום במקביל? המדריך השפוי להורים עובדים
בואו נניח את הקלפים על השולחן כבר בהתחלה.
אתם עייפים.
לא סתם עייפים של "ישנתי רק שבע שעות הלילה".
אתם עייפים ברמה קיומית. ברמה שבה הקפה של הבוקר הוא לא משקה, הוא מערכת החייאה נוזלית.
ויש לכם חלום. או לפחות, טיוטה של חלום שיושבת במגירה וירטואלית במוח שלכם, איפשהו בין רשימת הקניות לסופר לבין הדד-ליין ההוא בעבודה שאתם מנסים להדחיק.
אתם רוצים לכתוב.
אולי זה רומן היסטורי, אולי מדריך עסקי, ואולי ספר פנטזיה שבו הגיבור ישן שמונה שעות רצוף בלי שאף אחד יבקש ממנו מים באמצע הלילה (מדע בדיוני במיטבו).
אבל המציאות? היא צוחקת לכם בפנים.
יש לכם משרה מלאה שדורשת את הלב והנשמה שלכם משמונה עד חמש (במקרה הטוב), ויש לכם ילדים שדורשים את כל מה שנשאר לכם משחמש ועד שהם מחליטים להתעלף.
אז איך לעזאזל מוצאים זמן לכתוב בתוך הכאוס הזה?
האם זה בכלל אפשרי, או שזה מיתוס שנועד למכור לנו קורסים לכתיבה יוצרת?
התשובה היא כן. זה אפשרי. אבל זה דורש שינוי תפיסה רדיקלי.
תשכחו מהתמונה הרומנטית של הסופר שיושב בבקתה מבודדת, שותה ויסקי ומקליד אל תוך הלילה. זה לא אתם.
אתם לוחמי גרילה של מילים.
ובמאמר הזה, אנחנו הולכים ללמוד איך לגנוב זמן, לא למצוא אותו.
אנחנו נפרק את המיתוסים, נבנה אסטרטגיות, ונלמד איך להפוך את המגבלות שלכם לדלק הכי חזק ליצירה שלכם.
מוכנים? קחו עוד לגימה מהקפה הקר שנשאר לכם. מתחילים.
1. למה לחכות ל"רגע המושלם" זה גזר דין מוות לספר שלכם?
רוב האנשים שחולמים לכתוב ספר נופלים במלכודת הכי עתיקה בספר: מלכודת התנאים האידיאליים.
אתם מכירים את זה.
אתם אומרים לעצמכם: "ברגע שהפרויקט הגדול בעבודה יסתיים, אני אתחיל."
או: "כשביבי (לא ראש הממשלה, התינוק) יתחיל לישון לילה שלם, אני אשב לכתוב."
או הקלאסי מכולם: "אני צריך חופש. רק אני והמחשב. שבוע באירופה."
אני כאן כדי להיות האיש הרע ולהגיד לכם את האמת: הרגע הזה לא יגיע לעולם.
החיים, בטבעם החצוף, נוטים למלא כל חלל ריק.
אם הפרויקט בעבודה יסתיים, יגיע אחד אחר.
אם התינוק יישן, הגדול יתחיל לחלום סיוטים.
ההמתנה ל"זמן פנוי" היא בעצם דחיינות בתחפושת של אחריות.
השינוי המחשבתי שאתם חייבים לעשות עכשיו
הסוד של כותבים הורים שעובדים במשרה מלאה הוא פשוט אך אכזרי: הם כותבים בתוך הכאוס.
הם לא מחכים שהסערה תחלוף. הם לומדים להקליד בגשם.
הכתיבה שלכם לא צריכה להיות טקס קדוש עם נרות ומוזיקה קלאסית.
היא צריכה להיות מלוכלכת, מהירה ופרגמטית.
היא יכולה לקרות בתור לרופא השיניים.
היא יכולה לקרות בחניון של הגן, חמש דקות לפני שהשער נפתח.
והיא בהחלט יכולה לקרות כשאתם יושבים על השטיח ומשגיחים שהפעוט לא יאכל את הלגו.
2. אומנות "גניבת הזמן": שיטת ה-15 דקות
בואו נדבר מתמטיקה פשוטה, כזו שלא תעשה לכם כאב ראש.
ספר ממוצע הוא בערך 60,000 עד 80,000 מילים.
נשמע מפחיד, נכון?
אבל מה אם אני אגיד לכם שאתם יכולים לכתוב 250 מילים ב-15 דקות?
זה בערך חצי עמוד.
אם תצליחו לגנוב רק 15 דקות ביום, כל יום, יש לכם ספר גמור תוך פחות משנה.
בלי לילות לבנים, בלי להתפטר מהעבודה, ובלי לשלוח את הילדים לפנימייה צבאית.
איפה מתחבאות 15 הדקות האלו?
הנה המקומות שבהם הזמן שלכם נוזל בין האצבעות בלי שתשימו לב:
- זמן הגלילה האבודה: אותן 20 דקות בבוקר או בערב שבהן אתם בוהים באינסטגרם של אנשים שאתם בקושי מכירים. זה זמן כתיבה.
- הפסקת הצהריים בעבודה: במקום לרכל עם הקולגות על המזגן במשרד, קחו את הלפטופ (או הטלפון) לפינה שקטה.
- זמן המתנה: חוג ג'ודו? תור לדואר? פקק תנועה (בהקלטה קולית בלבד!)? זה הכל זמן כתיבה.
- שירותים: כן, אמרתי את זה. אין מקום קדוש יותר להורים מאשר חדר השירותים הנעול. 5 דקות של שקט שוות 100 מילים.
3. טכנולוגיה לשירות ההורה העייף: הכלים שיצילו אתכם
אנחנו חיים בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת לנו להיות סופרים היברידיים.
אתם לא צריכים מחברת נוצות ודיו.
אתם צריכים סנכרון ענן.
הכלל הכי חשוב הוא: הטקסט שלכם חייב להיות נגיש בכל מקום ובכל רגע.
השילוש הקדוש של כתיבה בתנועה
כדי שתוכלו לכתוב בשניה שמתפנה לכם זמן, אתם צריכים לוודא שאין חיכוך.
אם לוקח לכם 5 דקות רק למצוא את הקובץ, הפסדתם את חלון ההזדמנויות.
הנה מה שאתם צריכים לעשות:
- Google Docs או אפליקציית Notes מסונכרנת: זה הבסיס. התחלתם פסקה במחשב בעבודה? תמשיכו אותה בטלפון בתור בסופר.
- הכתבה קולית (Dictation): זה ה"גיים צ'יינג'ר" האמיתי. בזמן שאתם מקפלים כביסה, שוטפים כלים או דוחפים עגלה בפארק – אתם יכולים "לכתוב". האיכות לא תהיה מושלמת, אבל יהיה לכם טקסט גולמי לעבוד איתו אחר כך.
- אוזניות מבטלות רעשים: ההשקעה הפיננסית הכי טובה שתעשו. גם אם אתם לא שומעים מוזיקה, השקט שהן מייצרות הוא זהב טהור כשיש רעש של "אבא, הוא לקח לי!" ברקע.
4. הילדים כשותפים לפשע (ולא כמטרד)
יש נטייה להסתכל על הילדים כעל "הגורם המפריע".
זו טעות טקטית.
אם תילחמו בהם, תפסידו. הם יותר עקשנים, יש להם יותר אנרגיה, והם יודעים לצעוק בתדרים שמנפצים זכוכיות.
במקום זאת, נסו לשלב אותם או לעבוד סביבם בצורה חכמה.
שעת הכתיבה המשפחתית
אם הילדים שלכם בגיל מתאים (נניח, 4 ומעלה), אתם יכולים להכריז על "זמן שקט".
כולם יושבים ליד השולחן.
אמא/אבא כותבים במחשב.
הילדים מציירים, צובעים או "כותבים" ספר משלהם.
זה לא יחזיק שעתיים, אבל זה יכול לתת לכם 20 דקות של חסד, וגם – וזה חשוב – אתם משמשים דוגמה אישית מדהימה.
הילדים שלכם רואים שההורים שלהם יוצרים, שיש להם תשוקה, שספרים זה דבר חשוב.
5. הבוס לא צריך לדעת: איך מנהלים אנרגיה מנטלית?
הבעיה הגדולה בעבודה במשרה מלאה היא לא רק הזמן, אלא המוח שנמס.
אחרי יום שלם של אקסלים, ישיבות ומיילים פסיב-אגרסיביים, המוח שלכם מרגיש כמו פירה.
איך עושים את המעבר (Switching) לכתיבה יצירתית?
הסוד הוא לא לנסות לכתוב *אחרי* שהכל נגמר, אלא *לפני* שהכל מתחיל, או בפרצים קצרים.
חוק הבוקר המוקדם (אבל בלי להגזים)
אני לא אגיד לכם לקום ב-4 בבוקר.
אנחנו הורים, אנחנו צריכים לישון.
אבל, אם תצליחו לקום 30 דקות לפני הבית, כשהעולם עדיין שקט והמוח שלכם עדיין נקי מדאגות המשרד, זה הזמן הכי איכותי שתקבלו.
אל תפתחו חדשות. אל תפתחו מייל.
מהמיטה ישר למקלדת.
זה מאפשר לכם להגיע לעבודה בתחושת ניצחון: "לא משנה מה יקרה היום במשרד, אני את הדבר החשוב שלי כבר עשיתי".
6. פרפקציוניזם הוא מותרות של רווקים
כשאין לכם זמן, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להיות פרפקציוניסטים.
אתם חייבים לאמץ את פילוסופיית "הטיוטה המחורבנת הראשונה" (מונח מקצועי לחלוטין).
המטרה שלכם בכתיבה גנובה היא כמות, לא איכות.
פשוט תוציאו את זה החוצה.
תכתבו גרוע. תכתבו עם שגיאות כתיב. תכתבו משפטים שאין להם סוף.
למה?
כי אתם תמיד יכולים לערוך דף כתוב גרוע, אבל אתם לא יכולים לערוך דף ריק.
ההורים הסופרים הטובים ביותר הם אלו שיודעים לכבות את העורך הפנימי שלהם ולהפעיל אותו רק כשיש להם שקט אמיתי (נגיד, ב-2035).
7. לוותר על רגשות האשם (זה בזבוז אנרגיה)
הנה תרחיש קלאסי:
לקחתם שעה בשישי בבוקר לכתוב בבית קפה.
בן/בת הזוג נשארו עם הילדים.
אתם יושבים מול המחשב, ובמקום לכתוב, אתם מרגישים אשמים.
"אני הורה גרוע, אני משאיר אותם לבד, אני אגואיסט".
עצרו הכל.
רגשות אשם הם הדבר הכי לא יצרני בעולם. הם שורפים לכם את ה-CPU של המוח על ריק.
הגשמה עצמית הופכת אתכם להורים טובים יותר, סבלניים יותר ומאושרים יותר.
כשאתם חוזרים הביתה אחרי שעה של כתיבה טובה, אתם מלאים באנרגיה חיובית.
אז תתייחסו לזמן הכתיבה שלכם כמו לפגישת עבודה קריטית או תור לרופא. זה לא נתון למשא ומתן וזה לא סיבה להתנצל.
שאלות ותשובות נפוצות (כי אנחנו יודעים מה עובר לכם בראש)
אין לי כוח לכתוב בסוף היום, מה עושים?
אל תכתבו בסוף היום. המוח שלכם גמור. נסו להעביר את זמן הכתיבה לבוקר מוקדם, להפסקת הצהריים, או אפילו הקליטו את עצמכם בנסיעה חזרה הביתה. נצלו את השעות שבהן האנרגיה שלכם בשיא, גם אם זה רק ל-10 דקות.
איך שומרים על ריכוז כשיש רעש בבית?
אוזניות מבטלות רעשים הן חובה. מעבר לכך, למדו את עצמכם לכתוב בפרצים קצרים ("ספרינטים"). שימו טיימר ל-15 דקות והתחייבו לא להרים את הראש עד שהוא מצלצל. המוח לומד להתפקס מהר יותר כשהוא יודע שזה לזמן קצר.
האם כדאי לקחת יום חופש מהעבודה כדי לכתוב?
חד משמעית כן. "ריטריט כתיבה" ביתי. שלחו את הילדים למסגרות, קחו יום מחלה או יום חופש, ושבו בבית קפה (לא בבית, שם יש כביסה!) ל-4-5 שעות של כתיבה נטו. זה מטעין מצברים בצורה מדהימה.
אני מרגיש שאני מזניח את הילדים כשאני כותב, איך מתמודדים?
שנו את הנרטיב. אתם לא מזניחים אותם, אתם מלמדים אותם שיעור חשוב על הגשמה עצמית ועל עבודה קשה למען חלום. ילד שרואה הורה מאושר ויוצר, גדל להיות מבוגר שמאמין בעצמו.
באיזה כלים הכי כדאי להשתמש לכתיבה מהירה?
הכי פשוט שיש. Google Docs מסונכרן לטלפון ולמחשב הוא המלך. אם אתם רוצים משהו ייעודי לכותבים, Scrivener (גרסת האפליקציה) מצוינת, אבל הקלף המנצח הוא תוכנת ההקלטה בטלפון שלכם לרגעים שהידיים תפוסות.
8. מילה לסיום: הספר שלכם הוא המרד הקטן שלכם
בסופו של דבר, כתיבה כשיש לכם משרה מלאה וילדים היא אקט של מרד.
זה מרד בשגרה השוחקת.
זה מרד בציפייה שתהיו רק "הורים" או רק "עובדים".
זה ההכרזה שלכם שאתם עדיין אנשים יוצרים, חולמים ובעלי דמיון, למרות ערימות הכביסה והדד-ליינים.
אז אל תחכו לפנסיה.
אל תחכו שהילדים יעזבו את הבית.
החיים קורים עכשיו, והסיפור שלכם מחכה להיכתב עכשיו.
יש לכם 15 דקות עד שהילד צריך ללכת לחוג? מעולה.
פתחו את הטלפון.
תתחילו להקליד.
בהצלחה, סופרים יקרים. אנחנו מחכים לקרוא אתכם.