בלוג

דמיינו את הסיטואציה הבאה.

אתם יושבים מול מסך מחשב ריק.

הסמן מהבהב. לועג לכם. מתקתק את השניות שעוברות בזמן שאתם מנסים למצוא את המילה המושלמת שתפתח את הפסקה הבאה שלכם.

אתם לוקחים שלוק מהקפה שהספיק להתקרר, נאנחים, ומוחקים את המשפט האחרון שכתבתם. שוב.

אם אתם כותבים, קוראים, או פשוט אנשים שאוהבים מילים (ובדיוק בגלל זה אתם כאן במגזין ליברו), אתם מכירים את הכאב הזה מקרוב. זה הכאב של יצירה.

אבל מה אם הייתי אומר לכם שהכאב הזה הוא לגמרי אופציונלי?

מהניסיון האישי שלי, אחרי עשרות אלפי שעות של כתיבה, עריכה, וחיפוש אחר "הקול הנכון", גיליתי סוד קטן. סוד שאנשי המקצוע הכי טובים כבר משתמשים בו, אבל רובם לא ירוצו לספר לכם עליו.

הבינה המלאכותית לא באה להחליף אתכם. היא באה להפוך אתכם לכותבי-על.

במאמר הזה, אנחנו הולכים לצלול למעמקי הטכנולוגיה, בלי מילים גבוהות ובלי סיבוכים מיותרים. אני אראה לכם, צעד אחר צעד, איך לקחת את היצירתיות האנושית שלכם, ולחבר אותה למנוע סילון דיגיטלי.

תתכוננו. ברגע שתסיימו לקרוא את הטקסט הזה, סגנון הכתיבה שלכם לעולם לא יחזור להיות אותו הדבר. אתם תכתבו מהר יותר, חד יותר, והכי חשוב – עם הרבה יותר חיוכים על הפנים.

סדנת הכתיבה הפרטית שלכם: כך תהפכו כל טקסט בינוני ליצירת מופת בעזרת חבר דיגיטלי

1. האשליה הגדולה של "הכותב הבודד" (ולמה הגיע הזמן להשתחרר ממנה)

לפני שניכנס לטכניקות הפרקטיות, בואו ננפץ מיתוס קטן.

משום מה, התרגלנו לחשוב שכתיבה חייבת להיות תהליך בודד ומיוסר. סופר יושב בחדר חשוך, קורע דפים (או מוחק קבצי וורד), עד שיוצא עשן לבן.

אז זהו, שלא.

הבינה המלאכותית היא למעשה שותף לסיעור מוחות. שותף שלא שותה לכם את החלב במקרר, לא מתלונן על שעות נוספות, ותמיד – אבל תמיד – נמצא במצב רוח יצירתי.

כשאתם מתחילים להתייחס לכלים האלה לא כאל "מכונת כתיבה אוטומטית", אלא כאל עורך אישי וסבלני, הקסם האמיתי מתחיל לקרות.

הטעות שכולם עושים על ההתחלה

ראיתי מאות אנשים ניגשים לכלים האלה בפעם הראשונה.

הם מקלידים משהו כמו: "תכתוב לי מאמר על ספרים".

ואז הם מקבלים טקסט רובוטי, משעמם, חסר נשמה, ומחליטים שהטכנולוגיה הזו היא פשוט בדיחה.

אבל האמת היא שהטעות היא לא במכונה. הטעות היא בבקשה. המכונה צריכה הקשר. היא צריכה אופי. היא צריכה את הנשמה שלכם כדי לדעת איך לעבד את המילים.

2. מבחן 5 השלבים: איך ללמד את המכונה להישמע בדיוק כמוכם?

אחת השאלות שאני מקבל הכי הרבה היא: "איך אני גורם לזה לא להישמע כמו רובוט משעמם?"

התשובה היא אימון אישי.

הנה שיטה שאני פיתחתי אחרי אין ספור ניסויים, והיא עובדת פשוט נפלא. קוראים לזה "הנדסת פרומפטים רגשית".

• האכילו אותה בטקסטים שלכם: לפני שאתם מבקשים משהו, קחו 3-4 פסקאות שכתבתם בעבר, כאלה שאתם ממש גאים בהן. תדביקו אותן ותכתבו: "זה סגנון הכתיבה שלי. תלמד את המקצב, את ההומור ואת בחירת המילים".
• הגדירו פרסונה מטורפת: אל תגידו "תכתוב כמו עיתונאי". תגידו: "תכתוב כמו מבקר ספרות ציני אבל רומנטיקן בסתר, ששותה יותר מדי אספרסו וממש אוהב מטאפורות על אוכל". ככל שתהיו יותר ספציפיים, התוצאה תהיה יותר אנושית.
• בקשו חלופות, לא מוצר מוגמר: לעולם אל תיקחו את התוצאה הראשונה. תמיד תבקשו: "תכתוב את הפסקה הזו ב-3 סגנונות שונים: אחד דרמטי, אחד קליל וקומי, ואחד שמשדר אמינות מקצועית".
• השתמשו בחוק ה-80/20: המכונה כותבת 80 אחוז מהבסיס השחור. אתם נכנסים ומוסיפים את ה-20 אחוז של הקסם האנושי – הבדיחה האישית, הזיכרון מהילדות, הטאצ' שאי אפשר לזייף.
• שחקו עם האורך והקצב: בקשו ספציפית: "תערוך את הטקסט הזה כך שיהיו בו משפטים קצרים שיוצרים מתח, ואז משפט אחד ארוך שפורק את הכל". תופתעו כמה טוב זה עובד.

3. שבירת מחסום הכתיבה תוך 45 שניות בדיוק (בדוק!)

קרה לכם שנתקעתם?

ברור שכן. לכולנו זה קורה. יש לכם רעיון אדיר בראש, אבל המילים מסרבות לרדת אל המקלדת.

כאן הטכנולוגיה זורחת באמת. המטרה היא לא לתת לה לכתוב את היצירה, אלא להשתמש בה כ"שוברת קרח".

טריקים לחימום הקנה

נסו את הפקודות הבאות בפעם הבאה שאתם בוהים במסך הריק:

"יש לי רעיון למאמר על הגיבורים האנטי-גיבורים בספרות הישראלית. זרוק לי 10 כותרות משנה אפשריות שיהיו מסקרנות, קצת חוצפניות ושיגרמו לאנשים לרצות להתווכח איתי."

או אולי:

"אני מנסה לתאר סצנה של חנות ספרים ישנה בירושלים. תן לי 15 תארים שקשורים לריח של נייר ישן, אבק וקפה שחור, בלי להשתמש במילה 'נוסטלגיה'."

אתם מבינים מה קורה כאן?

אתם לא מבקשים ממנה לכתוב את הספר. אתם מבקשים חומרי גלם. אתם הבנאי, המכונה היא רק הספק שמביא לכם את הלבנים הכי יפות עד לאתר הבנייה.

4. חדר העריכה הדיגיטלי: 3 שיטות פסיכיות לליטוש מילים

כתיבה היא רק עשרה אחוז מהעבודה. תשעים האחוזים הנותרים? עריכה, עריכה ועוד קצת עריכה.

אני רוצה לשתף אתכם בשלוש טכניקות עריכה שאני משתמש בהן ביומיום, ושחסכו לי שנים של תסכול.

טכניקת "מבחן הבר-שיח"

לפעמים אנחנו כותבים בשפה גבוהה מדי. אנחנו מנסים להישמע חכמים, ויוצאים… נו, קצת פלצנים.

הפתרון? קחו את הטקסט שכתבתם, תזינו אותו פנימה, ובקשו: "תשכתב את הטקסט הזה כאילו אנחנו יושבים עכשיו על הבר, שותים בירה, ואתה מסביר לי את זה בגובה העיניים עם קצת הומור".

התוצאה תמיד תשחרר את הפקק הרשמי, ותיתן לכם כיוון הרבה יותר קריא וזורם.

טכניקת המיקרוסקופ הרגשי

זה טריק שמיועד למי שכותב סיפורים קצרים או ביקורות ספרים נלהבות בליברו.

קחו פסקה שמרגישה לכם "פרווה".

בקשו מהמכונה: "קח את הפסקה הזו, ותעצים את הרגש של [תקווה/פחד/התרגשות/ציניות] בעזרת שימוש בפעלים חזקים יותר. אל תשנה את העובדות, רק תשנה את הצבע הרגשי של המילים".

זה כמו להעביר תמונה דרך פילטר אינסטגרם שעושה את כל הצבעים חיים יותר. זה פשוט עובד.

צמצום אכזרי ללא רחמים

כותבים אוהבים להתאהב במילים של עצמם. אני יודע, אני כזה.

אנחנו כותבים פסקה של 200 מילים שאפשר היה לסכם ב-50. המכונה לא סנטימנטלית. אין לה רגשות כלפי הפעלים היפים שלכם.

תנו לה את הפקודה: "תחתוך את הטקסט הזה בחצי. תשאיר רק את המידע הקריטי ואת הפאנצ'ים החשובים. תהיה אכזרי".

אתם לא חייבים לקבל את כל הקיצוצים שלה, אבל זה יראה לכם בדיוק איפה ה"שומן" בטקסט שלכם נמצא.

5. הקסם שקורה כשמחברים E-E-A-T ובינה מלאכותית (ולמה אתם חייבים את זה)

אם אתם כותבים לאינטרנט, אתם בטח מכירים את המושג E-E-A-T של גוגל (ניסיון, מומחיות, סמכותיות, ואמינות).

הרבה אנשים פוחדים ששימוש בכלים טכנולוגיים יפגע באמינות שלהם.

אבל המציאות מוכיחה בדיוק ההיפך. כשמשתמשים בהם נכון, הכלים האלה דווקא מעצימים את הסמכותיות שלכם.

איך עושים את זה נכון?

הסוד הוא לתת לטכנולוגיה לטפל במבנה, בדקדוק וברעיונות הכלליים, בזמן שאתם יוצקים פנימה את הניסיון העשיר שלכם.

המכונה לא יודעת איך זה מרגיש להחזיק מהדורה ראשונה של ספר ישן. היא לא הריחה מעולם דפוס טרי.

היא לא יודעת איך זה לבכות מסוף עצוב של רומן היסטורי.

כאן אתם נכנסים לתמונה.

השתמשו בבינה כדי לייצר שלד מפואר לביקורת הספר שלכם, ואז צפו אותו בחוויות אישיות, באנקדוטות מהחיים, ובדעות מוצקות (כן, גם אם הן שנויות במחלוקת – זה מה שהופך טקסט למעניין!).

כשהשלד חזק, החוויה האישית שלכם בולטת אפילו יותר.

6. מלכודות הדבש: 4 דברים שבחיים, אבל בחיים לא כדאי לכם לעשות

עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה, וגם פוטנציאל לפדיחות גדולות.

מניסיוני האישי, ראיתי כותבים מוכשרים נופלים למלכודות שדי קל להימנע מהן, אם רק יודעים שהן שם.

• העתק-הדבק עיוור: זו העבירה מספר אחת. המכונה יכולה לפעמים לכתוב משפטים שנשמעים מעולה, אבל אין להם שום היגיון. או גרוע מכך, היא יכולה להמציא עובדות (תופעה שנקראת "הזיות"). תמיד, אבל תמיד, תקראו הכל לפני שאתם מפרסמים. המוניטין שלכם תלוי בזה.
• שימוש במילים פומפוזיות מדי: המכונה אוהבת לפעמים לחשוב שהיא כותבת פואמה במאה ה-18. אם אתם רואים מילים שאתם לא משתמשים בהן ביומיום – תחליפו אותן מיד. טקסט טוב הוא טקסט שמרגיש טבעי.
• איבוד הקול האישי: אם כל הטקסטים שלכם מתחילים להישמע אותו הדבר, סימן שנתתם להגה לעבור לחלוטין למכונה. תעצרו. קחו צעד אחורה. תזריקו פנימה קצת הומור פנימי או ציניות ששמורה רק לכם.
• חוסר עקביות בפורמט: לפעמים המודל מתלהב מנקודות תבליט, ולפעמים ממשפטים ארוכים. תהיו אתם הבמאים שאומרים לו מתי לחתוך ומתי להאריך.

7. ארגז הכלים הסודי של הסופר המודרני: איך לבנות שגרת כתיבה מנצחת?

הגענו לשלב שבו אנחנו מחברים את הכל ביחד.

איך נראה יום של כותב מודרני שיודע לנצל את הכלים האלה עד תום?

שלב ראשון: הסיעור הבוקרי

מתחילים את הבוקר עם קפה, ופותחים את המודל האהוב עליכם. זורקים לו רעיון חצי אפוי.

"שמע, בא לי לכתוב על למה ספרים מודפסים תמיד ינצחו את הקינדל, אבל אני רוצה זווית חדשה לגמרי, אולי משהו שקשור לפסיכולוגיה של המישוש. מה אתה אומר?"

נותנים לו לייצר 5 כיוונים שונים. בוחרים את זה שהכי מדליק אתכם.

שלב שני: שלד הברזל

מבקשים ממנו לבנות ראשי פרקים. מתקנים אותו, מזיזים פסקאות, מוסיפים רעיונות משלכם. בשלב הזה, יש לכם מפת דרכים ברורה למאמר.

שלב שלישי: הבשר והדם (זו העבודה שלכם!)

אתם יושבים וכותבים. כן, בעצמכם. שופכים את הלב, את הדעות, את הניסיון שלכם. אתם לא מתעכבים על ניסוח מושלם, אתם רק מוציאים את הרעיונות החוצה.

שלב רביעי: ליטוש היהלום

כאן אתם מזינים את הטקסט בחזרה פנימה.

מבקשים תיקוני שגיאות, שיפור זרימה, הצעות למילים נרדפות מעניינות יותר. אתם מקבלים גרסה מהודקת של המחשבות שלכם.

זה פשוט תהליך שמח יותר. הוא משאיר אתכם עם האנרגיה ליצור, במקום לשאוב מכם את כל הכוחות על תחביר וחיפוש מילים.

8. השאלות שתמיד שואלים אותי (ותשובות ללא צנזורה)

במהלך השנים, מצאתי את עצמי עונה על אותן שאלות שוב ושוב.

מכיוון שאנחנו כאן בליברו, בפורום הכי איכותי שאפשר, החלטתי לרכז לכם את התשובות הכי כנות, הכי ישירות, ובלי שום ניסיון לייפות את המציאות.

9. המילה האחרונה שלכם (תרתי משמע)

אם הגעתם עד לכאן, אתם כנראה מבינים שמשהו עצום קורה עכשיו בעולם הכתיבה.

יש לכם בחירה. אתם יכולים להישאר בגישה המסורתית, להמשיך להיאבק מול המסך הריק ולהתעצבן על הסמן המהבהב.

או שאתם יכולים לאמץ את הכלים החדשים האלה. לחבק אותם. להפוך אותם לחברים הכי טובים שלכם במסע היצירתי.

מהניסיון האישי שלי, ברגע שעושים את הסוויץ' המחשבתי הזה, הכל משתנה.

הכתיבה הופכת מפרויקט מעייף – למגרש משחקים כיפי, שמח וקליל. פתאום אתם מייצרים פי שלושה יותר תוכן, והאיכות רק עולה, כי יש לכם עורך-על אישי שזמין עבורכם 24 שעות ביממה, בלי לבקש העלאה בשכר.

אז בפעם הבאה שאתם פותחים מסמך כדי לכתוב ביקורת על ספר שקראתם, מאמר דעה לליברו, או את הרומן שתמיד חלמתם לכתוב…

אל תעשו את זה לבד.

קחו איתכם את העוזר הדיגיטלי החדש שלכם. תלמדו אותו את הסטייל שלכם, תשתעשעו איתו, תנו לו לאתגר אתכם.

אתם תגלו מהר מאד שהבינה המלאכותית לא לוקחת מכם את הכישרון. היא רק מסירה את כל המחסומים, כדי שהכישרון האמיתי שלכם סוף סוף יזהר באור מסנוור.

יאללה, למה אתם מחכים? לכו לכתוב משהו מדהים.